אם את מרגישה צורך דחוף ופתאומי למתן שתן וקושי לשלוט בו – ייתכן שאת סובלת מתסמונת שנקראת: שלפוחית שתן רגיזה. בכתבה זו ננסה לאפיין את התופעה ולהציע לך דרכים להתמודדות.

מהי שלפוחית שתן רגיזה?

תסמונת שמאפייניה הם צורך פתאומי להטלת שתן, שחוזר על עצמו פעמים רבות במהלך היום והלילה: כ-8 פעמים במשך היום ולמעלה מפעם אחת בלילה. לעיתים, התופעה מלווה גם בבריחת שתן.

מי סובל משלפוחית שתן רגיזה?

גם נשים וגם גברים עלולים לסבול מהתופעה. ישנם מספר גורמי סיכון לתופעה וביניהם מחלות, מנופאוזה, תרופות משתנות, הפרעות קוגניטיביות, צניחה של שלפוחית השתן, סוכרת ועוד. כדאי לדעת ולהבדיל בין גורמי סיכון אלה לבין מצבים שמשפיעים ישירות על דרכי השתן כמו זיהום או אבנים בדרכי השתן ותופעות התנהגותיות כמו שתייה מופרזת של משקאות המכילים קפאין או אלכוהול שעלולים לגרום להטלת שתן רבה שיכולה להידמות לתסמונת שלפוחית שתן רגיזה.

חשוב לדעת: התסמונת אמנם נפוצה בגיל המבוגר אך היא עשויה להופיע בנשים וגברים בכל גיל.

איך תסמונת שלפוחית שתן רגיזה פוגעת באיכות החיים?

התסמונת גורמת לאי נוחות ומפריעה לסדר היום, כי הצורך הבהול להתפנות פעמים רבות מפריע לשגרה התקינה. לעיתים, הצורך להטיל שתן מספר פעמים במהלך הלילה מפריע לרציפות השינה ופוגע באיכותה.

בנוסף להשלכות הפיזיות, תופעה זו מלווה גם במבוכה רבה ובבושה. כל אלה גורמים למי שסובל ממנה להסתיר את מצבו ולפעמים להימנע מפעילויות שונות כמו בילוי בסרט או הצגה ופעילות ספורטיבית.

האם אפשר לטפל?

בהחלט! ראשית, יש לגשת לרופא או לרופאה אורולוגיים כדי לאבחן שאכן מדובר בשלפוחית שתן רגיזה. בהתאם לאבחון, שכולל תשאול, שלילת גורמים מסוימים ובדיקה גופנית, הגורמים הרפואיים יתאימו את הטיפול הנכון. הטיפול הרפואי יכול לכלול פיזיותרפיה ייעודית, תרופות ועוד. ההמלצה שלנו היא להצטייד במוצרי ספיגה חד פעמיים דיסקרטיים,  ביניהם תחבושות או תחתונים סופגים שמרגישים כמו תחתונים רגילים, נעימים למגע ומנטרלי ריחות, שיקלו על ההתמודדות עם תופעה זו ויאפשרו להמשיך בשגרת החיים בלי הפרעה!

לסיכום, אם יש לך חשד שאת סובלת מתסמונת שלפוחית שתן רגיזה – אל תסבלי. פני מייד לבדיקה והצטיידי במוצרי ספיגה המתאימים לך שימנעו ממך מבוכה ואי נוחות.

 

קארין ביטרמן זנדהאוז, יועצת מדעית למותג Breeze סייעה בייעוץ מדעי להכנת הכתבה.

• כתבה זו איננה מהווה תחליף לייעוץ רפואי. יש לפנות לרופא/ה המטפל/ת לקבלת אבחון וטיפול מתאים.