מאת: מיכל גלעד, פיזיותרפיסטית לשיקום רצפת האגן.
בריחת שתן בגיל המעבר היא תופעה שכיחה, אך עדיין יש סביבה המון בושה, שתיקה ותחושת בדידות. מדובר בנושא נשי חשוב שיכול להשפיע על איכות החיים שלך, על הביטחון העצמי ואפילו על אינטימיות וזוגיות.
החדשות הטובות? יש מה לעשות וזו ממש לא גזירת גורל.
אז לפני הכל, מה זה גיל המעבר?
גיל המעבר מוגדר כ-12 חודשים ללא וסת, מסמל את סיום הפוריות וסיום הפרשת האסטרוגן מהשחלות. תהליך זה מתרחש בהדרגה. תחילה בתקופת טרום גיל המעבר (perimenopause), השחלות מפרישות פחות הורמונים, ורמות ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון משתנות משמעותית.
האסטרוגן הוא ההורמון הנשי והוא משפיע על המון דברים בגוף האישה החל מקוגניציה, מצב רוח, חשק מיני, צפיפות העצם, בריאות הלב וכלי הדם ועוד.
במהלך הפרימנפאוזה ובגיל המעבר אפשר לחוות תסמינים כמו:
- ווסת לא סדירה, לרוב מתחילה במהלך הפרימנופאוזה, ומסתיימת עם הווסת האחרונה.
- תסמינים ווסקולומוטוריים כמו גלי חום והזעות לילה ובעיות שינה הנפוצות בכ-80% מהנשים.
- שינויים גניטליים ואורינריים- יובש נרתיקי, ירידה באלסטיות של הנרתיק, השפעה על רירית השופכה ותחושת דחיפות ותכיפות (תדירות גבוהה של הטלת שתן.(
- שינויים פסיכולוגיים וקוגניטיביים כמו שינויים במצב רוח, חרדה, תשישות, קשיי זיכרון.
- שינויים גופניים נוספים - עלייה במשקל, השמנה בטנית, אובדן מסת עצם, עששת, השפעות על מערכת השרירים והשלד.
איך זה קשור לבעיות ברצפת האגן?
אם נתמקד בבעיות ברצפת האגן הסיבה המרכזית לעליה בשכיחות של בעיות ברצפת האגן בתקופה הזו היא הירידה ברמות האסטרוגן.
ירידה באסטרוגן משפיעה על עובי רירית השופכה ועל שרירי רצפת האגן. היחלשות שרירי רצפת האגן משפיעה על תפקוד השלפוחית, שבאה לידי ביטוי בדחיפות ותכיפות מתן שתן, ולעיתים גם צניחה קלה של שלפוחית השתן (ציסטוצלה) או החמרה במצב קיים של צניחת שתן.
מחקרים מצאו שיותר מ־50% מהנשים מעל גיל 50 סובלות מבריחת שתן כלשהי, בעיקר במאמץ (כמו צחוק, קפיצה, שיעול). חלקן סובלות מדחיפות (צורך פתאומי ודחוף להטיל שתן) ולעיתים מדובר בדליפת שתן מעורבת (mixed), כלומר גם בריחת שתן במאמץ וגם הרגשת דחיפות.
אז מי בסיכון גבוה יותר לחוות בעיות ברצפת האגן?
- נשים שילדו בלידות וגינליות (בעיקר לידות רבות או לידות מכשירניות כמו ואקום ומלקחיים)
- נשים עם עודף משקל
- נשים עם היסטוריה של עצירויות כרוניות או שיעול כרוני
- נשים שעברו ניתוחי אגן או כריתת רחם
ומה אפשר לעשות? אז יש הרבה מה לעשות.
- תרגול שרירי רצפת האגן Kegel)). תרגול נכון ומדויק של כיווץ והרפיה של השרירים יכול לשפר משמעותית את הסימפטומים של בריחת שתן, לעיתים אפילו תוך מספר שבועות של תרגול. במחקר סקירה ראו ירידה בדליפת שתן, שיפור בכוח השריר, בעוצמת הסימפטומים לאחר תרגול של שרירי רצפת האגן ושיפור משמעותי באיכות החיים. (2023Malinauskas et al)
חשוב מאוד להבין איך לבצע את התרגול באופן נכון. את יכולה בזמן הטלת השתן לנסות ולעצור את השתן. תזכרי שזה רק מבחן ולא תרגול בפני עצמו. אם את לא בטוחה איך לבצע את התרגיל כדאי שתיגשי לפיזיותרפיסטית עם הכשרה ברצפת האגן.
אם זיהית את השרירים והבנת איך לבצע כיווץ שלהם דבר נוסף שאת יכולה לעשות הוא לנסות לבצע כיווץ יזום של שרירי רצפת האגן לפני פעילות שגורמות לך לדליפת שתן (כמו התעטשות שיעול או הרמה). בנוסף את יכולה לתרגל את השרירים במנחים שונים: בצעי 3 סטים ביום של 10 חזרות.
- פיזיותרפיה לשרירי רצפת האגן – בפגישה, פיזיותרפיסטית עם הכשרה ברצפת אגן תבדוק את שרירי רצפת האגן שלך, תוודא שאת עובדת נכון עם השרירים ותעשה התאמה אישית של התרגול בדיוק לפי היכולות האישיות שלך. לעיתים יש שימוש בטכנולוגיות כמו ביופידבק או אולטרסאונד במטרה לשפר את השליטה השרירית, הכוח והקואורדינציה של השרירים אך לעיתים אצל נשים עם סימפטומים של מתח שרירי מוגבר, הטיפול דווקא מתרכז בהרפיה שרירית. מחקרים מראים שנשים ממתינות בממוצע כ-5 שנים מהופעת הסימפטומים עד שהן פונות לטיפול. אל תחכי שזה יעבור לבד! טיפול בזמן משנה את כל ההתמודדות עם המצב.
3. אסטרוגן מקומי במריחה יכול לעזור לשיפור רירית הנרתיק והשופכה שמתדקקת בגיל המעבר. שימי לב שניתן לרכוש אך ורק במרשם של רופא הנשים שבוחן האם אין מניעה להשתמש בתרופה.
4. לעיתים כדאי לעשות גם שינויים בהרגלים יומיומיים כמו שתיה במהלך היום, ושינוי הרגלי התרוקנות. למשל אצל נשים שחוות דחיפות ותכיפות רצוי להפחית בצריכת קפאין וכן בצריכה של משקאות שיכולים לגרות את השלפוחית כמו משקאות מוגזים, משקאות על בסיס פירות הדר ואלכוהול.
ומה אפשר לעשות עד שמתחילים טיפול?
נשים רבות מספרות שבעקבות הסימפטומים של דליפת שתן הן נמנעות ממפגשים חברתיים, מטיולים, ואפילו מהשתתפות בשיעורי ספורט.
דליפת שתן עלולה לגרום גם לבעיות בדימוי העצמי, ואף להשפיע על הזוגיות והאינטימיות.
מחקרים מראים שאחת מתוך 7 נשים שחוות דליפת שתן בספורט יפסיקו להתאמן.
אבל דווקא בגיל המעבר פעילות גופנית חשובה מאוד.
אימוני כוח, קפיצות ותרגול רציף עוזרים למנוע הדרדרות במסת העצם, לשפר כוח שרירים ולמנוע נפילות ושברים . לכן אל תוותרי על תנועה והתאימי אותה למצבך.
עד שהטיפול יביא לשיפור, את יכולה להשתמש בתחבושות ייעודיות לבריחת שתן (ולא בתחבושות וסת רגילות ,שאינן מותאמות והן לא סופגות כמו שצריך) .
מילה אישית ממני
תזכרי שבריחת שתן היא תופעה שצריך לטפל בה וזה ממש לא גזירת גורל. ככל שתתחילי מוקדם יותר בטיפול כך תשיגי שליטה ואיכות חיים טובה יותר עבורך. פיזיותרפיה לרצפת האגן בגיל המעבר עוזרת לנשים רבות לחזור לתחושת ביטחון, נוחות ואפילו חופש, בלי להרגיש "שבויה" של שלפוחית השתן. אם את מרגישה שזה רלוונטי לך אני מזמינה אותך לפנות לקבל טיפול מקצועי, רגיש ומותאם עבורך. זו תקופה של שינוי, אבל גם של כוח חדש.